תביאו לי ת'מציאות לפרצוף
לפני כמה שנים זומנתי לתת עדות בחקירה מסוימת שהתנהלה. הייתי בהיסטריה מהסיטואציה. מחשבות כמו מה יהיה? האם עשיתי משהו לא בסדר? מה יעשו לי? וכו' התרוצצו לי בראש והכניסו אותי לחרדה נוראית. הייתה לי שיחה עם אחד האנשים שגם היה בלב העניין והוא שאל למה אני כל כך בלחץ. אמרתי לו "מה יקרה אם מישהו ייכנס לכלא?" הוא ענה לי ברוגע: "אז מישהו ייכנס לכלא" ומה אם אתה תיכנס לכלא?? ומה אם יגידו לי שעשיתי משהו לא בסדר?? הוא ענה שוב בשלוות נפש: אז אני אכנס לכלא, אז יגידו שעשית משהו לא בסדר.. אוקיי, אז מה. לא ידעתי מה לענות, לרגע שתקתי ואז הבנתי שני דברים. ראשית הבנתי שהוא מעביר לי מסר שאני מסוגלת להכל, מסוגלת להכיל הכל, שכולנו בעצם מסוגלים להכיל את מה שקורה לנו (למרות שלפעמים נראה לנו שלא). שנית, הוא העביר לי מסר שמה שיקרה, יקרה וזהו. ברור שאלו דברים שמשפיעים על חיינו אבל מה שיבוא ומה שיקרה, אנחנו נתמודד, אנחנו נסתדר. זה לא אומר שאין לנו השפעה על הדברים, אבל אם בסוף נגיע לתוצאה שלא רצינו בה וזה כבר יהיה מחוץ לשליטתנו, אז שם רק נוכל להיות במה שקורה וזהו. המחשבה או התפיסה שמה שקורה לנו