הילה מזור - The Voice of Leadership

Work - Life enrichment טייק 2# בפוסט הקודם הסברתי על מצבים בהם העבודה מעשירה את החיים האישיים ולהיפך- כשהחיים האישיים מעשירים את חיי העבודה. זה שנחשפתי בצורה כל כך עמוקה לנושא הזה הוביל אותי לאמץ תהליכי פיתוח מנהיגות בגישת ריבוי אזורי חיים. הגישה דוגלת בתהליך פיתוח מנהיגות הנעשה בכל מרחבי החיים ואיננו ממוקד רק למרחב העבודה או הקריירה. התובנה האישית המעניינת שאליה הגעתי בעקבות החשיפה לגישה הזו היא שאת הביטוי העצמי שלי כמנהיגה אני משקיעה ברוב הזמן בעבודה ובתפקיד שלי. כך יצא שהתחלתי לתהות מדוע למשל אעיר לחיילים ביחידה שמתבטאים בצורה לא נאותה, אך לילדים ברחוב - אבחר שלא לעשות זאת. מדוע ביחידה שלי אני בוחרת ליזום, להרים פחית שזרוקה על הרצפה, להעביר תכני העשרה בתחום מנהיגות והדרכה לחיילי היחידה, אבל בשכונה שלי או בביה"ס של הילדים שלי - אינני עושה זאת. התהיה הפכה מהר לפעולה ומאז מצאתי את עצמי פועלת במרחבים חדשים על מנת לבטא אלמנטים מנהיגותיים שקיימים בי והתבטאו עד היום רק בעבודה. הפעילות הזאת מילאה אותי בסיפוק גדול ומצאתי שהתהליך כולו עושה לי להרגיש שלמה יותר. פיתוח מנהיגו

ברוב החיים המקצועיים שלי, הקונפליקט המרכזי שעסקתי בו - גם ברמה האישית וגם ברמת הארגון היה קונפליקט בית-עבודה. שנים של ניסיונות כושלים לאזן בין שעות עבודה מרובות וקשב למשימות העבודה לבין תשומת הלב שלי בבית, ורק בשנים האחרונות נחשפתי לגישה חדשה, גישה שטוענת שלא רק שלא חייב להיות קונפליקט כזה, אלא שיכולה להיות הפרייה או העשרה בין העבודה לבית ולהיפך. הגישה שנקראת- Work - family enrichment היא גישה הוליסטית שמסתכלת על כל אזורי החיים של האדם. במקרה שלנו, של המנהיג.ה. לפיה, אם אני מנהיגה בעבודה לדוגמה, אוכל להעשיר את עולם המשפחה שלי עם כלים, תפיסות וידע שרכשתי מהעולם המקצועי. הגישה מדברת על כיוונים דו סטריים - גם חוויות שצברתי למשל בבית ועם המשפחה, יכולות לשמש אותי בתפקידי המנהיגותי בעבודה. דוגמה מובהקת לכך היא אמירות של מפקדים ומנהלים רבים שפגשתי במעלה הדרך שטענו שהפיכתם להורים הרחיבה והעמיקה את היכולות המנהיגותיות והניהוליות שלהם ותרמה להם בתפקיד. אולי אם נהיה עירניים ומודעים לאפשרויות ההפרייה שבין הבית לעבודה ולהיפך, סוגיית האיזון תהיה לנו מעט פחות מורכבת להתמודדות. בתמונות א

בספרו "באושר ובאושר" מתאר  Tal Ben-Shahar  טל בן שחר את מודל ההמבורגר.  בין אם אתם צמחוניים ובין אם טורפי בשר- הפוסט הזה יכול להיות בשבילכם. להבנתי, המודל מסווג ארבעה טיפוסים של אנשים בהקשר לאושר:  יש את הנהנתן, הוא יאכל המבורגר טעים אבל משמין ולא בריא. מה שחשוב לו הוא האושר הרגעי, כאן ועכשו. הוא יהנה עכשו, אבל העתיד טומן בחובו סבל.. השמנה, לחץ דם וכו'.. קצת דומה לסבל של העייפות שאני מרגישה היום אחרי האושר שחוויתי אתמול בהופעה של ברי סחרוף... ההופכי הוא זה שמוכן לסבול כל הדרך אל האושר. הוא יאכל המבורגר תפל, אולי צמחוני, לא באמת טעים, אבל כזה ששומר על הבריאות והדיאטה. הבעיה עם הגישה הזו היא שגם שכשמגיעים כביכול לנקודת האושר, האפקט מתפוגג מהר ולמעשה ייתכן ובגישה כזו נחיה במרדף תמידי אחרי האושר, בלי להיות מאושרים באמת. יש את המרירים, הם יאכלו את ההמבורגר הקר, זה שעמד בחוץ כמה שעות, אולי הספיק להתקלקל. הוא לא טעים וגם לא בריא. אלו הם האנשים הסובלים, הם לא מאושרים- לא עכשו וגם לא אחר כך. ויש את ההמבורגר המושלם- הוא גם טעים וגם בריא. הבשר איכותי, יש ירקות מ