הילה מזור - The Voice of Leadership

  מה מגדיר אותי? במשך שנים עבדתי מאוד קשה להשיג הישגים, לצבור הצלחות ולהרגיש שאני "מתקדמת" בחיים דרך טייטלים חיצוניים. אחרי שהבנתי שאני במרדף ועצרתי לחשוב מה אני באמת אוהבת לעשות ולמה אני רוצה להשיג הישגים, התחלתי לעשות עבודה עמוקה על התודעה שלי כך שלא תחשוב שכל הישג חיצוני או מטרה שהשגתי - מגדירים אותי ואת הערך שלי. עבודה של שנים השתלמה והיום אני מבינה שמה שהשגתי או לא השגתי בחיים לא מגדיר אותי. יותר מזה – כמה כסף יש לי, באיזה בית אני גרה, באיזו עבודה אני עובדת, כמה ילדים יש לי, באיזה רכב אני נוהגת וכו', זה הכל חשוב ובסדר להתעסק בזה אבל זה לא מה שמגדיר את מי שאני, זה לא אומר עליי כלום והכי חשוב – זה לא מה שעושה אותי מאושרת. כלומר ההישג הוא מרגש לכמה רגעים, אבל הסיפוק שבהישג עובר מהר מאוד, לפעמים עד כדי כמה שניות. השבוע נפגשתי עם חבר ותיק, לאט לאט השיחה הלכה עמוק, נגענו במשברים שחווינו ובאירועים כואבים שנאלצנו להתמודד איתם, ביחד ולחוד. שאלתי אותו מה הוא לקח ממשבר משמעותי שחווה. הוא ענה שהוא למד "לחבק את הכישלון" ואז יצא לו המשפט הזה: "למדתי שהכישלון לא מגדי

לפני כמה שנים קראתי את הספר של טוני רובינס "להעיר את הענק שבפנים" של טוני רובינס. בספר יש קטע שבו רובינס מדבר על כאב לעומת עונג. הוא מדבר על זה שהטבע האנושי גורם לנו להתרחק מכאב ולהתקרב לעונג ושאחד הכלים האפקטיביים ביותר ליצור התמדה, הצלחה, תוצאות רצויות והישגים הוא לחבר פעולה (גם אם היא כואבת, כמו פעילות גופנית) לעונג כלשהו, כדי להצליח להתמיד בה. לחלופין, יש לחבר פעולה או התנהגות לכאב אם רוצים להפסיק אותה (למשל כשמעשנים לחשוב על כאב של מחלות). איך נפגשתי עם העניין הזה על עצמי? לפני כמה חודשים חזרתי לשחות באופן קבוע, ועדיין בכל פעם שאני קופצת למים ומתחילה לשחות תמיד יש איזה כאב כזה בשרירים בידיים וזה כאב כזה שמלווה אותי גם בערב ואפילו יום למחרת היום ששחיתי, זה כאב כזה בשרירים שפועלים בחתירה. ואתם יודעים משהו.. אני ממש אוהבת את הכאב הזה. כילדה הייתי שחיינית מקצועית, השתתפתי בתחרויות ואני נזכרת שדווקא שנאתי את הכאב הזה כי עשיתי כל כך הרבה אימונים ובעצם באופן קבוע כאבו לי כל הזמן השרירים האלו וזה הציק לי, אבל היום הכאב הזה כבר לא מקושר אצלי לסבל, הוא מקושר להבנה שאני מתחזקת (ואנ