הילה מזור - The Voice of Leadership

פוסט לאנשים שבאמת רוצים להתקדם בחיים האימרה הזאת "כשיש ספק אין ספק" היא אימרה שנחשפתי אליה בצבא. בגדול המשמעות שלה היא להחמיר, ללכת לחומרה. למשל אם אני לא בטוחה לגבי משך הזמן שבו נחשפתי לחולה קורונה מאומת ולא בטוח שהיינו שנינו עם מסיכות- אז יש ספק, ואם יש ספק- אין ספק! נכנסים לבידוד ולא לוקחים סיכונים, פועלים לחומרה וככה בטוח מצליחים לשמור על הבריאות, נכון? החיים הובילו אותי למקום פנימי שבו כמעט תמיד יצוץ אצלי ספק לגבי היכולות שלי לעשות משהו, כמעט תמיד יבצבץ ספק לגבי האם זה המקום שלי, האם זה משהו שאני יכולה לעשות, מספיק טובה בו וכו'. אז החלטתי לאמץ את המשפט הזה שאם "יש ספק אין ספק" כי הוא הגיוני ועובד נגיד בצבא ובהקשרים של בטיחות או ביטחון, אז למה לא לאמץ אותו גם במקומות אחרים? במקומות אחרים בחיים הוא תופס כיוון קצת שונה, משמעות כזאת שאומרת שבמקום להאמין לספק, במקום ללכת עם זה שיש ספק ולכן נגיד להימנע מהפעולה שלגביה יש לי ספק, אני מחליטה לחסל את הספק- כי אם יש ספק- אין ספק! כבר אמרנו שזו הדרך הבטוחה ביותר להצליח, כי בעיקרון יש בה הכי פחות סיכונים, כבר הדגמנו את

  הרעיון של מחשבה מייצרת מציאות לעיתים נתפס כרעיון רוחני שלעיתים מייצר התנגדות וחוסר הסכמה מכיוון שהוא מנותק מהיגיון- איך מחשבה (בניגוד לעשייה) יכולה להשפיע על המציאות ולשנות אותה?? ניסוי מדהים שערך חוקר המוח פסקואל ליאונה מתואר בספר "המוח הגמיש" של נורמן דוידג' כך: פסקואל ליאונה חילק קבוצת אנשים שלא למדו מימיהם לנגן בפסנתר לשתי קבוצות ולימד אותם רצף של צלילים. בקבוצה אחת, קבוצת "האימון המחשבתי", הנבדקים ישבו מול מקלדת של פסנתר לשעתיים ביום במשך חמישה ימים ו*דמיינו* שהם מנגנים את רצף הצלילים ושומעים את המנגינה. בקבוצה השנייה, קבוצת "האימון הפיזי", הנבדקים ניגנו ממש את רצף הצלילים למשך שעתיים ביום במשך חמישה ימים. בשתי הקבוצות מופה מוחם של הנבדקים לפני הניסוי, במהלכו ולאחריו ולאחר חמישה ימים נתבקשו שתי הקבוצות לנגן את רצף הצלילים ומחשב מדד את דיוק הביצוע שלהם. האם נמצאו הבדלים בין הקבוצות? נמצא שמוחם של הנבדקים בשתי הקבוצות השתנה בדיוק באותה המידה! מוחם של נבדקי שתי הקבוצות עבר שינויים פיזיים במערכת המוטורית באותה מידה! אפילו שקבוצת האימון המחשבתי רק דמ

"אינני גאה בזה, כי הפרתי את החוקים,  אבל אני גאה בזה... כמנהיג"'  ז'וזה מוריניו, המיוחד, חוקי המשחק אם אתם מתעניינים בספורט ו/או במנהיגות, הסדרה הזאת בנטפליקס - "חוקי המשחק" היא בדיוק בשבילכם.  הסדרה מציגה מספר מאמנים, מהמצליחים בעולם ועורכת איתם שיחה על מה הביא אותם להצלחה, מהם הערכים המובילים שלהם ומנתחת איתם כיצד בחרו לפעול. פרק שלישי - ז'וזה מוריניו, מאמן כדורגל  באחד הקטעים מוריניו מספר שנענש על כמה "ברכות" שזרק במשחק ונאסר עליו לשהות בחדר ההלבשה ועל ספסל קבוצתו במשחק חשוב מאוד - רבע גמר ליגת האלופות נגד באיירן מינכן. הוא מתאר איך התגנב לחדר ההלבשה בבוקר המשחק ונשאר שם עד לשעת המשחק. כשנציגי אופ"א ניסו לחפשו, התחבא בתוך סל כביסה שאף ננעל על ידי אחד העובדים כדי שהנציגים לא יעלו בדעתם שמוריניו נמצא שם. מעבר לקלסטרופוביה שהמצב הזה יצר אצל מוריניו, הוא אומר שאיננו גאה בעצמו על שהפר את ההנחיות, אבל הוא גאה בעצמו על היותו מנהיג בעצם קבלת ההחלטה, על שהפגין משפחתיות עם הקבוצה בעצם ההחלטה להפר את העונש, על האחווה ועל הבחירה להיות עם השחקנים של