הילה מזור - The Voice of Leadership

  "אינך יכול ללמד את מה שלא למדת, ואת מה שאתה מלמד אתה מחזק בעצמך מפני שאתה מתחלק בו עם אחרים" קורס בניסים, עמוד 76 מידי כמה חודשים אני מנחה את קורס "ממריאים", זו בעצם סדנה מאוד מיוחדת שהמטרה שלה להוביל אנשים להבנה רגשית וקוגנטיבית מדויקת שלהם לגבי עצמם. אחרי שהם מגיעים להבנה הזו הם מקבלים כלים מאוד פרקטיים מה לעשות איתה ואיך להפוך אותה מנקודה מעכבת לנקודה מקדמת. אחד הכלים העוצמתיים שבהם אני משתמשת בסדנה הוא שיתוף או חשיפה. זה נושא שאני עוסקת בו לא מעט בסדנאות, בהרצאות ובכתיבה שלי.. הרי כמעט בכל פוסט שלי אני משתפת אתכם ולרוב גם נחשפת מולכם. ישנן שלוש רמות של חשיפה בהן אני עוסקת: 1. חשיפה מול עצמי - השלב הראשון הוא בכלל להודות מול עצמי, למשל שקיימים בתוכי פחדים, שמתרוצצות במוחי מחשבות כמו "אני לא מספיק", "אני מפחד שלא אהיה שייך/משמעותי/קיים/אהוב" וכו'.. להודות או להבין את העניין הזה עם עצמי מאפשר לקפוץ לשלב הבא. 2. חשיפה מול אחרים - כאן כבר נדרשת מנת אומץ גדולה יותר, להגיד את הדברים לאדם אחר, להוציא אותם. תקשיבו ל ברנה בראון כי בעיקרון היא מד...

בשנה-שנתיים האחרונות אני מעבירה באופן קבוע הרצאה שקראתי לה "כוכב להתפתחות אישית", זאת הרצאה מאוד אישית ואינטימית שאני מעבירה במסגרת קורסי פיתוח אישי ומודעות עצמית אצלנו בביה"ס לפיקוד ומנהיגות . היא מביאה את הסיפור שלי עם מסר מאוד ברור של חמישה כלים ששומרים על תהליך התפתחות אישית ביום יום, כאשר כל כלי מקבל הדגמה דרך חוויות וסיפורים . תראו..החיים שלי, בתפיסה שלי, אף פעם לא היו דרמטיים במיוחד, לא חוויתי טלטלות בילדות, תודה לאל לא היו שם טראומות כמו גירושים, לא חרמות, לא אובדן או איזו חוויה קשה אחרת. תמיד הרגשתי אהובה, גם בבית וגם עם חברות וחברים וככה יצא שלא חשבתי שיש לי סיפור מעניין שיכול להביא ערך לעולם . עם הזמן הבנתי שמה שמתחולל בתוכי משותף לעוד המון אנשים, ועצם החשיפה עצמה שלי, של הסיפור השקרי שסיפרתי לעצמי, של מי שאני ועם מה ואיך שאני מתמודדת עם זה, זה משהו שיכול לעזור לאחרים בתהליכי הלמידה וההתפתחות שלהם . גליה, קולגה שלי, שצפתה בי באחת מהרצאות ה"כוכב" החליטה עבורי שעצם ההרצאה מעידה על יכולותיי האחרות ללמד אנשים סטוריטליינג. אז חשבה . אני חשבתי שא...

לפני מספר חודשים יצא שהמפקד שהיה אמור להעביר שיח מנהיגותי מעורר השראה באחד מהקורסים אצלינו החליט שאני אעביר את השיחה במקומו. אני? שיח מעורר השראה? מה ה - קשר? שתי אפשרויות עמדו בפניי: 1. להתחמק באלגנטיות, להגיד שאני עמוסה, שלא מתאים וכו'.. הרי לא ניתן באמת להכריח מישהו להעביר משהו כזה, ברור שדרוש חיבור לעניין. 2. להתמודד, כי לברוח זה לא בדיוק משהו שמתאים לי. לקחתי כמה ימים לחשוב איך אני יכולה לעורר השראה ומה זה לעורר השראה בכלל? ההחלטה הבסיסית שלקחתי הייתה להיות כמה שיותר אני, כמה שיותר אותנטית, כנה, פתוחה, חשופה. סיפור החיים שלי (למזלי) איננו דרמטי במיוחד - מעולם לא התעללו בי, הבית שלי תמיד היה חם ואוהב, לא היינו במצב הישרדותי כלכלי או אחר, לא חוויתי אובדן טראומטי והייתי תלמידה טובה בלי קשיים מיוחדים, הכל לכאורה "נורמלי". אז מה בכל זאת? אולי עצם המסר שגם בחיים נורמליים אפשר לעורר השראה מעצם התהליך המשמעותי שעברתי? הלכתי על זה. בניתי הרצאה שמתמקדת בחמישה טיפים לתהליך התפתחות אישי, כשכל טיפ מלווה בסיפורים ודוגמאות. הרגשתי שחמשת הטיפים שהם הכלים או העקרונות היו אותם ...