התרחקות מכאב והתקרבות לעונג

לפני כמה שנים קראתי את הספר של טוני רובינס "להעיר את הענק שבפנים" של טוני רובינס. בספר יש קטע שבו רובינס מדבר על כאב לעומת עונג. הוא מדבר על זה שהטבע האנושי גורם לנו להתרחק מכאב ולהתקרב לעונג ושאחד הכלים האפקטיביים ביותר ליצור התמדה, הצלחה, תוצאות רצויות והישגים הוא לחבר פעולה (גם אם היא כואבת, כמו פעילות גופנית) לעונג כלשהו, כדי להצליח להתמיד בה. לחלופין, יש לחבר פעולה או התנהגות לכאב אם רוצים להפסיק אותה (למשל כשמעשנים לחשוב על כאב של מחלות).

איך נפגשתי עם העניין הזה על עצמי?

לפני כמה חודשים חזרתי לשחות באופן קבוע, ועדיין בכל פעם שאני קופצת למים ומתחילה לשחות תמיד יש איזה כאב כזה בשרירים בידיים וזה כאב כזה שמלווה אותי גם בערב ואפילו יום למחרת היום ששחיתי, זה כאב כזה בשרירים שפועלים בחתירה.

ואתם יודעים משהו.. אני ממש אוהבת את הכאב הזה.

כילדה הייתי שחיינית מקצועית, השתתפתי בתחרויות ואני נזכרת שדווקא שנאתי את הכאב הזה כי עשיתי כל כך הרבה אימונים ובעצם באופן קבוע כאבו לי כל הזמן השרירים האלו וזה הציק לי, אבל היום הכאב הזה כבר לא מקושר אצלי לסבל, הוא מקושר להבנה שאני מתחזקת (ואני באמת מתחזקת מהשחייה!), לתחושה של בריאות, של זרימה במים, של תנועה חיובית שמייצרת לי תובנות ורוגע נפשי.

לפני מספר שבועות ראיתי כתבה על מנכ"ל ששוחה במים קרים מאוד, באזורים מושלגים, בתוך מערת קרח כזאת ולא הבנתי איך?? ולמה ללכת למקום שמייצר כל כך הרבה כאב פיזי. איכשהו בזמן שחתרתי לי להנאתי כשהכאב בידיים מתפשט לאיטו, אני הבנתי למה אדם לוקח את עצמו למקומות שמותחים את היכולות שלו, שמביאים אותו בוודאות להתמודד עם כאב. הוא יודע שהיכולת שלו להתמודד עם הכאב העכשווי תניב לו הצלחות, הישגים, סיפוק וכן אפילו אושר בעתיד.

אז איך זה קשור אליכם?

אם אתם מתמודדים עם כאב כלשהו, והוא לא חייב להיות פיזי, אני רוצה להציע לכם לבדוק אם ניתן לשנות את התפיסה שלכם לגבי הכאב או הקושי הזה שאיתו אתם מתמודדים. אולי מדובר בכאב שאפשר לחבר אותו לאיזשהו עונג עתידי?

זה יכול להיות לימודים, או תפקיד מאוד מאתגר, זה קושי עכשווי שמתמודדים עם הילדים בבית, או ביחסים בינאישיים..

האם אפשר לחבר את העשייה העכשווית הכואבת לעונג כלשהו? תחשבו על זה