הילה מזור - The Voice of Leadership

לפני כמה שנים שמתי לב שאני שותה מלא קפה ביום וגם אוכלת כל יום איזה שוקולד או משהו מתוק כזה ואיכשהו קיבלתי החלטה לשים לעצמי קצת גבולות עם זה. התחלתי קודם בלספור כמה כוסות קפה אני שותה ביום וזה הגיע למשהו כמו 6-7 כוסות, אז ירדתי ל-4 ויכולתי להישאר שם וזה היה בסדר, אבל הורדתי עוד אחד ל-3 ביום. איך נזכרתי בסיפור הזה פתאום? אין פה איזו פואנטה סביב הקפה, מצידי תשתו כמה קפה שמתאים לכם... נזכרתי בזה כי מתן Matan Kraushar שלח לי את התמונה הזאת, ששנינו לא יודעים מה המקור שלה ואז חשבתי על הרגע הזה שירדתי מ-4 ל-3 כוסות קפה ביום. זה לא כזה משמעותי באותו יום, אבל נגיד בשנה זה 365 פחות כוסות קפה שנכנסות אליי לגוף וזה כבר יותר משמעותי. או נניח אם אני אוכלת 4 קוביות שוקולד ביום ורוצה להתחיל בשינוי, אני יכולה להחליט להוריד קוביה אחת ביום.. אחת! ובשנה הורדתי 365 קוביות שוקולד! שינויים גדולים מתחילים בצעדים קטנים, אפילו ממש קטנים וכשמתמידים בהם האפקט יכול להיות ענק! שנה חדשה וזה, ועם כל הבלאגן סביבנו אני עדיין חושבת שזה הזמן להתמקד בשינוי או בשיפור באורח חיינו, במה שבשליטתינו.  מה השינוי הקטן הזה שבא לכם

אני אחרי שבוע חופש שאמנם היה אינטנסיבי עם המשפחה אבל איפשר לי גם לצלול עמוק אל עצמי ולבדוק קצת מה קורה שם. תוסיפו לזה שקראתי השבוע ספר של דיפאק צ'ופרה (כוחם של צירופי מקרים), כן ההוא מהמדיטציות בוואטספ של 21 יום לשפע וכל זה..  פלוס נכנסנו לחודש אלול, שלצד פוסטים של חדשות רעות יש ניצוצות של פוסטים עם משמעות הסליחות ושאר התכנים הקשורים להתבוננות עצמית בחודש הזה.. והנה ככה לצד ים, בריכה, קומזיץ ושאר הנאות שלא כוללות חו"ל, הגעתי לשבוע רוחני במיוחד. מה למדתי בשבוע רוחני כזה? התובנה שאיפיינה את השבוע הזה קשורה להבנה שכולנו מחוברים. אוקיי אני לא מחדשת לכם נכון? דיברנו על זה בקורונה ובעוד מלא הזדמנויות, אבל השבוע הבנתי את זה באיזה עומק אחר. הבנתי שכשמישהו מולי מעצבן אותי, מבאס אותי, מעורר בי גועל, עצבים.. כל הרגשות הג'יפה האלה, כן? מה שאני צריכה לעשות זה פשוט להיזכר בזה שהדבר המעצבן הזה באדם שמולי, זה קיים גם בי במובן מסוים, אחרת לא הייתי רואה את זה בו! תראו, זאת מהפכה, באמת, זה רעיון שאם כולנו איכשהו נבין אותו, זה לא רק שנתעצבן פחות, אלא שבאמת יהיו פה חיים הרבה יותר נהדרים, אפילו

השבוע הקשבתי להרצאה של זיו מנדל, מנכ"ל ג'ון ברייס על נטוורקינג (זאת ההרצאה ). שתי תובנות מעניינות שלקחתי מההרצאה:  1. הוא מדבר על נטוורקינג ככלי שמאפשר לממש את האחריות שלנו כמנהלים.  למה?  כיוון שכשאנחנו מקבלים משימה או פרויקט, אנחנו מקבלים איתה אחריות, אבל לא את כל הסמכות ולכן אנחנו נדרשים להניע אחרים, שבכלל אינם כפופים לנו, על מנת להצליח במשימות שלנו. הנטוורקינג הוא כלי מרכזי שמאפשר לנו להצליח בזה. 2. התובנה השנייה המעניינת היא שהנטוורקינג היא עבודה חשובה ולא דחופה והיא בגדר תשתית לעבודה משותפת אפשרית בעתיד.  זאת תובנה סופר משמעותית כי היא בעצם מדגישה כמה חשוב ליצור חיבורים עם קולגות ואנשים בכלל כדי ליצור תשתית כמה שיותר רחבה שתהיה פוטנציאל לקידום אינטרסים עתידיים.  נטוורקינג לא מתעסק באיזו טובה מיידית שאני רוצה לבקש ממישהו אחר, לכן היא מחייבת אותנו להיות קודם כל קשובים ומתעניינים במי שעומד מולינו, להיות כאלה שמחפשים דווקא איך לעזור לאחרים.  הדבר המהותי בנטוורקינג הוא קודם כל מה אני מעניקה ונותנת, ולא מה אני מקבלת! המחויבות בנטוורקינג נוצרת כאשר אני פשוט מעניקה, זאת החוכמה ב