מתי מנהלים נדרשים להכניס ידיים לתוך ה"ביוב" בשביל לתקן את הסתימה?

 מתי מנהלים נדרשים להכניס ידיים לתוך ה"ביוב" בשביל לתקן את הסתימה?

במעלה ההתפתחות המקצועית שלנו אנחנו מתרגלים להיות אלו שפועלים. אם אני טכנאית, מוקדנית, מגייסת, מפתחת, מורה, מה שלא יהיה, אני "רגילה" לעשות את העבודה. אם יש בעיה לעיתים יגידו לי מה לעשות כדי לפתור אותה. אולי אשאל את מי שמעליי מה לעשות או אציע מה לעשות ואקבל את האישור לפעול.

לרוב, ככל שאני עובדת טובה יותר, כך המהירות שבה אתקדם תהיה מהירה יותר ועם הזמן אמצא את עצמי בעמדה ניהולית. כאן הסיפור אחר – אני רגילה להכניס את הידיים פנימה כדי לפעול, אבל, מתחתיי יש אנשים שזה התפקיד שלהם, לעשות את העבודה. 

ויש כאן עוד עניינים, זה לא רק הרגל, זה יותר עמוק:

1. בעשייה עצמה לרוב אני כבר מומחית, בניהול – לא, פשוט מכיוון שזה תחום שכנראה לא למדתי, אולי לא לימדו אותי וגם לא צברתי בו ניסיון כמו בתחום המקצועי

2. העשייה עצמה היא חלק מהזהות שלי, חלק ממי שאני, וחלק מזהות זה משהו שלא כל כך קל להיפרד ממנו, זה משהו שהוא חלק ממני שאולי כואב לי להיפרד ממנו (גם אם אני אומרת לעצמי שאני רוצה)

3. לפעמים אנחנו רוצים לשמר את התפיסה שאנחנו טובים, וכדי להראות (בעיקר לעצמינו) שאנחנו טובים, נרצה לפעול במקומות שבהם אנחנו יודעים שאנחנו טובים ובהם נצליח – ולרוב זה לא בניהול, זה בעבודה המקצועית

4. לפעמים אנחנו פשוט יותר אוהבים לעשות מאשר לנהל, זה יותר כיף, זה בתשוקה שלנו ואז "מתפלקת" לנו העשייה במקום להתמקד בניהול. אנחנו נספר לעצמינו כל מיני סיפורים כמו "הם לא יודעים/לא טובים/אף אחד לא יעשה את זה טוב כמוני" והמציאות כמובן תשקף לנו שאנחנו צודקים כי זה מה שהמציאות עושה – משקפת לנו אותנו

אז התשובה הברורה היא – מנהלים צריכים להישאר בניהול, להתפתח בניהול, לאפשר עצמאות לעובדים, ללמד אותם, לחנוך אותם וכו'..

אבל, אני רוצה להגיד שיש מקומות שבהם מנהלים כן צריכים להכניס ידיים ל"ביוב" ולתקן את הסתימה, אבל זה יקרה באופן קצת שונה ממה שהם היו רגילים אליו. הנה סט עקרונות לכך:

1. יש מקומות ניהוליים שבהם דוגמה אישית היא הכרחית וחשובה - אם אני מנהלת של צוות שיוצא לשטח, זה יהיה חשוב שמידי פעם גם אני אצא לשטח, אתן יד וארגיש את מה שעובר על האנשים שלי

2. בעיה מורכבת/חמורה/יוצאת דופן – כשהבעיה היא אקוטית וקיצונית או כזו שלא מוכרת יש חשיבות ואפילו ציפייה ש"אכניס ידיים לבוץ", שאכנס לפרטים ואעזור לתקן את ה"סתימה"

3. צוות חדש/עובדים חדשים – מצב כזה הוא מצב רגיש, יש פעולות שלעיתים דורשות הדגמה או הסבר מפורט מלווה בעשייה שלי כדי לתת לאנשים את הביטחון לעשות את הפעולה בעצמם. קצת כמו להדגים זריקת רימון לטירונים

4. לפעמים יש תקלה רצינית והביוב עולה על גדותיו, האנשים יודעים מה לעשות, זה פשוט קשה ומגעיל וכל מה שהם זקוקים לו זה להרגשה שיש מישהו שנמצא שם, שתומך ומעניק להם גב במשימה הקשה. זה לא אומר שכמנהלים אתם צריכים להכניס ידיים לביוב, אבל אולי אתם רוצים להכניס ידיים, או להיות קרובים, לחזק ולתת ביטחון

5. מנהלים ממשיכים "להכניס ידיים לביצוע העבודה" רק באופן שונה - אם בעבר התרגלתי לעשות את העבודה המקצועית, הפעם אני נכנסת לעשות את העבודה הניהולית. עקרון הכנסת הידיים לביצוע העבודה נשאר והוא רק משנה את צורתו. בשלב הניהולי, במקום לעשות את הפעולה, אני רוצה קודם לשאול את עצמי מה יעזור לאנשים לבצע בעצמם את העבודה, למה הם זקוקים ממני, ובמקום להניח הנחות אפשר פשוט לשאול, ואז לפעול בהתאם, להכניס ידיים – רק לביוב אחר, הניהולי ולא המקצועי