ביטחון פסיכולוגי

השבוע יצא לי לעבוד עם האחת והיחידה - עירית סטרלינג על פודקאסט חדש בנושא אמון (הפודקאסט מפורסם כחלק מסדרת פודקאסטים של חיל האוויר, חפשו "חיל האוויר On Air"). הנושא של אמון הוא אולי הנושא הכי "בוער" עכשו בעיני, ברמה אישית, הארגונית, החברתית, המדינית..

לצערי האמון הפך להיות מצרך חסר בימים אלו. אבל, על אמון דיברתי בפודקאסט שכאמור אותו תשמעו בשבוע הבא. היום אני רוצה לדבר על ביטחון פסיכולוגי, שזה מושג שעירית חיברה לי אותו לאמון בצוות. למונח ביטחון פסיכולוגי בקבוצה (psychological safety) נחשפתי לראשונה דרך עולם הלמידה דווקא. אז מה זה בכלל ביטחון פסיכולוגי? הביטחון הפסיכולוגי הוא האמונות המשותפות של חברי הקבוצה לגבי מידת הביטחון שיש להם ללקיחת סיכונים בינאישיים. מחקרים שעסקו בלמידה בארגונים מראים שתחושת ביטחון פסיכולוגי משפיעה על אפקטיביות הלמידה (Edmondson, 1999). זה אומר שככל שיש יותר תחושת ביטחון לשתף, לדבר בכנות ובפתיחות זה סימן שיש יותר אמון בקבוצה וככה גם הלמידה וגם האפקטיביות והתוצאות עצמן של הצוות גבוהות יותר.

אמון הוא מצרך כל כך חסר בימים אלו, כי באוויר יש לפעמים תחושה ש"עובדים עלינו", שאומרים משהו אחד ועושים משהו אחר וכי להחלטות לא תמיד יש הגיון ברור. אנחנו, כלומר האנחנו שתופסים את עצמינו מנהיגים (אני מזה מקווה שאתם איתי בזה), לנו יש את היכולת ליצור בצוותים שלנו את אותו ביטחון פסיכולוגי שכל כך חסר וכל כך עוזר לנו פשוט להיות אנחנו ליד אנשים אחרים ולהרגיש טוב יותר וקצת יותר בטוח בעולם.

השבוע הייתה לי שיחה אישית עם אדם שאני מעריכה, כל מה שיכולתי לחשוב עליו כהוקרת תודה מולו היה פשוט להודות לו שהוא מאפשר לי להיות מי שאני. כמה פשוט זה אבל כמה לא מובן מאליו זה לתת לאחרים להיות מי שהם, לבטא את עצמם במלוא עוצמתם. עכשו, ברמה הארגונית זה משהו שאולי נדרש או מצופה מאיתנו כמנהלים, אבל מה לגבי הבית? למה שלא נתחיל בתרגול הזה במקום הכי אינטימי שלנו? עד כמה אנחנו באמת מאפשרים לילדים ובזוגיות את אותו ביטחון פסיכולוגי? עד כמה אנחנו *באמת* מאפשרים לקרובים אלינו ביותר פשוט להיות הם עצמם? במלוא עוצמתם?

אם אתם אוהבים אחרים תנו להם את המתנה הזאת - להיום הם עצמם לידכם.

התמונה מתוך אתר unsplash וצולמה על ידי Jannis Lucas