מנהיגות בקבוצה ומציאות כמראה

את ענבל צח פגשתי לראשונה בערך בגיל 23, אנחנו מדברים פה על לפני 18 שנים!!

היא הייתה ועודנה כוכבית בשבילי, כי הכינוי שלה כשהכרתי אותה באופן וירטואלי כלל כוכביות. זאת תקופה שבה גיליתי מחדש את חיי גיל ההתבגרות שלי.

מכיוון שבצעירותי הייתי שחיינית והשקעתי את כל כוחי וילדותי בבריכה לא חוויתי חוויות כמו פסטיבל ערד, מוזיקת רוק ישראלית ושאר היופי החבוי בעולם הזה. זה הגיע הרבה יותר מאוחר רק בטיול הגדול בניו זילנד ואוסטרליה, שם לראשונה התאהבתי בפורטיסחרוף ובמיוחד בברי שהמוזיקה שלו פשוט הקסימה אותי. כשחזרתי לארץ חיפשתי הופעה וכך הכרתי את "הפורום של ברי סחרוף", שם הכרתי את כוכבית. 

היינו חבורה של 20-30 ילדים.. כן גיל 15-24 זה ילדים, שכל מה שחיבר בנינו היה אהבתינו לברי ולמוזיקה שלו. בלי להבין יותר מידי במנהיגות, פעלנו לפי גישת המורכבות במנהיגות שבה אין מנהיג או מנהיגה אחת, אלא המנהיגות מתפזרת בקבוצה ומתקיימת דרך הקשרים הבינאישיים בנינו.

ביחד ארגנו מערך הסעות להופעות, מפגשים שלחלקם ברי בעצמו הגיע, ניתוחי שירים, שיחות עומק על מוזיקה, ואפילו הופעות פורום שכללו מערך שלם של תיאום מקום, רשימת שירים ושאר הארגונים המורכבים שכרוכים בהרמת הופעה אינטימית עם המוזיקאי הכי גדול שיש במדינה הזאת. מתוך זה נרקמו חברויות, נולדו אהבות, חתונות ומשפחות הוקמו.

כוכבית התגלתה כצלמת מוכשרת ביותר שיודעת לתפוס רגעים קסומים שמעבירים רגשות שאי אפשר לתאר במילים. במיוחד אהבתי את העבודה שעשתה כצלמת הופעות. מעבר לזאת היה לה "ליין" של צילומי השתקפויות, כל צילום יפה מקודמו.

איך ההשתקפויות מתחברות אליי? איך הן מתחברות למנהיגות? 

אני, עם הזמן גיליתי שכל מה שקורה לי במציאות הוא רק השתקפות של מה שקורה אצלי בפנים, בפנימיות שלי. לרעיון הזה נחשפתי לראשונה בערך בגיל 25, באותה תקופה שבה פרחתי בפורום, תקופה שבה חרשתי את הארץ בנסיעות להופעות, תקופה שבה הכרתי את אופיר בן זוגי ואת ויויאן אימו, שלראשונה חשפה אותי כל כך עמוק לרעיון הרוחני המהפנט הזה שהמציאות רק משקפת לנו את מה שקורה לנו בפנים ואנחנו צריכים להיות ערים למה מתחולל לנו בפנים לאור המציאות. 

עם השנים הבנתי כמה עמוק הרעיון הזה, כמה אני בכלל לא מבינה אותו ואיך הוא קשור למנהיגות. איזו דרך הייתי צריכה לעבור בשביל להבין באמת שכל מה שקורה לנו בחיים בא רק כדי לעזור לנו להבין משהו על עצמינו, לסמן לנו מה עלינו ללמוד.

החיים הובילו אותי עמוק לביה"ס לפיקוד ומנהיגות של חיל האוויר, הבית השני שלי. אפילו שם, במקום הלכאורה צבאי, הרעיון הרוחני הזה השתלב יפה בתכנים של חלק מהקורסים, בעיקר אלו העוסקים במודעות עצמית. 

אז ביקשתי מכוכבית צילום שלה של השתקפות והלבשתי עליו את המשפט של רובין שארמה כדי שיזכיר לי שהמציאות היא לא העניין המרכזי בחיים, היא רק אמצעי בשביל להבין טוב יותר את עצמינו. היא עוזרת לנו להגיע למקום פנימי שליו, נעים, שמח ומלא באושר, אמיתי. היא מאפשרת לנו להגיע לשליטה עצמית גבוהה, להבנה עצמית.

ככה חברים, מתחילה המנהיגות, במקום בו אנחנו מכירים באמת בעצמינו אנחנו יכולים להניע הרבה יותר בקלות אחרים. את הרעיון הזה חשוב לזכור במיוחד כשהמציאות היא "קשה", מאתגרת, מעצבנת, מכעיסה, כזאת שבא לנו לברוח ממנה, לצעוק ממנה ועליה, להאשים אותה. שם הכי חשוב שנשאל את עצמינו מה המציאות הזאת באה להאיר לנו בתוכינו. 

בשבוע כזה אני לא יכולה להתעלם מהמציאות של השלושים על אחת, אם היא מטריפה אותכם, זאת הזדמנות מדהימה לבדוק מה היא מבקשת להעיר בכם..בנו.

זה תהליך לא פשוט, אפילו כואב, אבל הוא כל כך משתלם ומתגמל ומאפשר לגעת בחיים עצמם, במלואם, בכל מה שיש להם להציע לנו. 

תודה *ענבל*️