סמכות ניתנת למנהלים מהממונים או מהכפיפים?

השבוע הייתה לי הזכות לקחת חלק ביום עיון שכלל בין השאר הרצאה של סמנכ"ל בגוגל פרד קופמן

(קישור לכתבה על יום העיון המדהים ומעורר ההשראה הזה).

האיש שכולו קסם לימד אותי מושג חדש שנקרא "סמכות מוסרית". הרעיון שלו אומר שהארגון מעניק למנהלים סמכות וככה הם יכולים בעיקרון להניע את העובדים, דרך תגמולים ועונשים. אבל סמכות כזאת היא לא מנהיגות, כי היא לא מביאה למצב שבו העובדים עושים את מה שהם עושים מבפנים. והיא בוודאי לא מביאה למצוינות. כי מצוינות באה מבפנים.

בניגוד לסמכות הפורמלית שניתנת למנהלים על ידי הארגון, הוא מכנה את "הסמכות המוסרית" ככזאת המוענקת למנהלים על ידי ה*כפיפים* שלהם. סמכות מוסרית הופכת את המנהל או את המנהלת לראויים להיות מנהיגים בעיני המונהגים שלהם.

מהי סמכות מוסרית? התרגום של המונח "מוסרית" אולי לא לגמרי מדויק, אבל הכוונה בסמכות המוסרית שהיא ניתנת על ידי כך שהמנהלים יוצרים משמעות לעשייה, הם עוסקים בסיבה לכל העשייה, במהות של העשייה, בחזון, בהבנה שהם חלק ממשהו גדול, חלק ממשהו שהוא גדול מהם עצמם.

היכולת של המנהיגים לגרום לעצמם ולאחרים להבין שהם חלק ממשהו שהוא גדול מהם היא שמובילה לתוצאות יוצאות דופן, היא שמביאה למצוינות.

היכולת של המנהל או של המנהלת לגרום לעובדים להרגיש שהם עובדים עבור מטרה נעלה, עבור מטרה גבוהה, עבור רעיון, עבור אנשים, אולי עבור האנושות, או המדינה, לא משנה מה זה יהיה, העיקר שתהיה שם מהות ומטרה גבוהה שכולם ירגישו שהיא גדולה מהם, ששווה לקום בבוקר בשבילה ולתת את הנשמה.

מהי המטרה שלשמה אתם קמים בבוקר לעבודה? האם זאת גם המטרה של העובדים שלכם?

להרחבה על הגישה המעניינת של פרד קופמן

כנסו לכתבה שנעשתה עליו ומביאה את התפיסה שלו.