איך עושים אמפתיה? ויותר חשוב איך לא עושים אותה?

את מודל 9 התגובות למדתי לראשונה ממיכל פשין שהיא מנחה ותיקה ומומחית בתכנים של אינטליגנציה רגשית.

לפני כשנה הקלטנו ביחד פודקאסט בנושא, שהוא ללא ספק הפודקאסט הטוב ביותר שיצא לי להפיק.

בפודקאסט דיברתי על אמפתיה ואיך לא עושים אותה ואיך כן עושים אותה נכון וכמה היא חשובה וכו'.

כל זה חשוב ויפה ותוכלו להאזין למודל הגיאוני הזה בפודקאסט, אבל אחת השאלות המעניינות שיש בנושא הזה של אמפתיה הוא מה קורה כשאנחנו חווים משבר, קושי, פגיעה, כאשר צף בנו כאב, עלבון או משהו כזה, ואין אף אחד בסביבה שמעניק לנו קצת אמפתיה?

ישנן שתי אפשרויות:

1. כאשר אנחנו יודעים מהי אמפתיה ואיך עושים אותה (האזינו לפודקאסט! שווה ביותר ללמוד את זה), אנחנו יכולים לבקש אותה, להסביר לאחרים למה אנחנו זקוקים ולבקש.

2. מעניקים אמפתיה לעצמינו- אנחנו זה לא העלבון, הבושה, הפחד או הכאב הזה שצף. אנחנו מרגישים את הרגשות האלו. לכן אנחנו גם יכולים "לחבק" או לתת לעצמינו את השיקוף, את האישור למה שקרה לנו ולרגש שצף בנו.

היכולת לתת לעצמינו אמפתיה, חמלה, קבלה, היא יכולת ריפוי עצמית. היא גם זו שמפתחת בנו את היכולת להיות אמפתיים עבור אחרים ובכך ממש לעזור להם בריפוי שלהם.

כשנערכתי להרצאה בנושא קראתי איפשהו שמצאו קשר בין אמפתיה לבין דיווח של אנשים על הבריאות הנפשית שלהם.

בריאות נפשית.. זה לא מה שהכי היינו רוצים עבורנו? עבור האנשים שאנחנו אוהבים?

בתמונה אני מעבירה אמפתיה