איך נפעל אם נזכור שכל המטרה היא בעצם ליצור עצמאות?

"כל מורה טוב מקווה לתת לתלמידיו כל כך הרבה מתורתו עד שיום אחד לא יזדקקו לו יותר. זוהי מטרתו האמיתית היחידה של המורה"

קורס בניסים, עמוד 40

משלב מוקדם מאוד בחיינו אנחנו מורים – נולד לנו אח או אחות, אנחנו סוג של מלמדים אותם. לגן חובה הגיעו ילדים חדשים כשזו כבר השנה השנייה שלנו – אנחנו מראים להם איפה ממוקמות הבובות ומספרים להם מהם החוקים של הגן. בכיתה ו' אנחנו חונכים את ילדי כיתות א', בצופים המדריכה היא של הצעירים יותר וכן הלאה.

היום חלקנו כבר הורים, יש לנו כפיפים, עובדים או פקודים ואולי אנחנו יועצים, מנחים ומאמנים ולכן התפקיד שלנו כמורים שמורים על הדרך- קיים, בין אם במודע ובין אם לא.

כמי שעוסקת שנים בהדרכה מצאתי את עצמי לא פעם מזכירה לסגלי הדרכה, למנהלים ולמפקדים את המטרה העיקרית של החניכה –

חניכה היא שיטת למידה (אולי הנפוצה ביותר) שמטרתה הגדולה היא להביא לעצמאות.

זהו. נקודה. עצמאות. זה מה שאנחנו רוצים ליצור בחניכים/נחנכים/פקודים/כפיפים/מתאמנים שלנו. עצמאות אומר שהם ידעו להסתדר בלעדינו, שכל המטרה של העניין הזה שאנחנו מלווים אותם היא שהם יידעו לעשות את זה אחר כך לבד. זהו.

יש כמובן הרבה פרקטיקה לאיך לעשות את זה, איך מייצרים מצב שבו האדם שאני חונכת או מורה לו את הדרך – הופך להיות עצמאי ובעתיד יידע ללכת, להתקדם ולהצליח בלי העזרה שלי. אני לא נכנסת לפרקטיקה הזאת כי היא מורכבת וארוכה ואפשר ללמוד אותה מזוויות שונות ורחבות. אז מה כן?

אני רוצה שכשאתם נכנסים למפגש חניכה, כלומר לכל מפגש שבו אתם בעמדת החונכים או המורים, איפשהו בתוך הראש שלכם תשב ההבנה שהמטרה הגדולה של כל המפגש הזה היא ליצור עצמאות באדם שעומד מולכם.

עם ההבנה הזו תשאלו את עצמכם – מה הדבר הנכון ביותר לעשות או להגיד כדי שהאדם (הבן שלי, העובדת שלי, התלמיד שלי וכו') יהיה עצמאי ויידע בבוא היום לעשות את הדברים בלי שאני נמצאת שם לצידו?

אני סבורה שאם נסתובב בעולם עם ההבנה הזו, כנראה שנפעל באופן מדויק יותר ונכון יותר להשגת מטרת העצמאות באנשים שאנחנו מלווים.

בהצלחה!

התמונה מתוך אתר Unsplsh