כוחה של חשיפה

 

"אינך יכול ללמד את מה שלא למדת, ואת מה שאתה מלמד אתה מחזק בעצמך מפני שאתה מתחלק בו עם אחרים"

קורס בניסים, עמוד 76

מידי כמה חודשים אני מנחה את קורס "ממריאים", זו בעצם סדנה מאוד מיוחדת שהמטרה שלה להוביל אנשים להבנה רגשית וקוגנטיבית מדויקת שלהם לגבי עצמם. אחרי שהם מגיעים להבנה הזו הם מקבלים כלים מאוד פרקטיים מה לעשות איתה ואיך להפוך אותה מנקודה מעכבת לנקודה מקדמת.

אחד הכלים העוצמתיים שבהם אני משתמשת בסדנה הוא שיתוף או חשיפה. זה נושא שאני עוסקת בו לא מעט בסדנאות, בהרצאות ובכתיבה שלי.. הרי כמעט בכל פוסט שלי אני משתפת אתכם ולרוב גם נחשפת מולכם.

ישנן שלוש רמות של חשיפה בהן אני עוסקת:

1. חשיפה מול עצמי - השלב הראשון הוא בכלל להודות מול עצמי, למשל שקיימים בתוכי פחדים, שמתרוצצות במוחי מחשבות כמו "אני לא מספיק", "אני מפחד שלא אהיה שייך/משמעותי/קיים/אהוב" וכו'..

להודות או להבין את העניין הזה עם עצמי מאפשר לקפוץ לשלב הבא.

2. חשיפה מול אחרים - כאן כבר נדרשת מנת אומץ גדולה יותר, להגיד את הדברים לאדם אחר, להוציא אותם. תקשיבו לברנה בראון כי בעיקרון היא מדברת על השלב הזה בהרחבה. אחד המרכיבים המרכזיים שעליהם אני מדברת ב"מודל הכוכב" עליו כתבתי מתמקד בחשיפה ושיתוף כאשר המוטו של העיקרון הזה הוא : שהמקום של השיתוף הוא המקום של הריפוי". לכן חשוב כל כך לשתף.

לרוב אנחנו נשארים בשלב הזה, אבל יש שלב נוסף, שלב מנהיגותי מובהק.

3. השלב המנהיגותי אומר שנשתף אחרים, ממקום מנהיגותי, לא במטרה לרפא את עצמי (למרות שזה כנראה תמיד יהיה חלק מתהליך השיתוף), אלא במטרה לעזור לאחרים בריפוי שלהם. במטרה לעורר בהם חיבור רגשי, במטרה להראות להם שהנה אני משתפת והכל בסדר, או הנה אני משתפת ואפשר ללמוד מזה משהו.

אני מתחברת עמוק לעצמי ומשתפת כדי לגרום לאחרים להתחבר עמוק אל עצמם. החיבור העמוק הזה מוביל ללמידה, לשינוי אמיתי, והרי זה מה שהיינו רוצים עבור העובדים שלנו, הילדים שלנו, הסביבה שלנו, לא ככה?

בתמונה: מעבירה תוכן של חשיבות החשיפה והשיתוף בקורס "ממריאים"