ניהול מומחים - אם יש לכם עובדים שאתם סומכים עליהם בעיניים עצומות - הפוסט הזה בשבילכם!

 

בעידן של היום, אם אתם מנהלים, גם בדרג ביניים, ובוודאי בדרג בכיר, תחתיכם ישנם עובדים שהם מומחים בתחומים. כאלו שלפעמים אולי אתם מרגישים שהם לא באמת צריכים אתכם, שהם מסתדרים במילא, שהם עושים את העבודה כי היא חשובה להם אז אפשר לתת להם פחות תשומת לב.

בנוסף, מכיוון שהם כל כך מקצועיים בתחומם, התחום הזה שבו הם כל כך מקצועיים אולי פחות מעניין אתכם כי בתחושה שלכם יש לכם פחות מקום להשפיע עליו.

כל זה יוצר לעיתים ניתוק בין המנהל.ת לכפיפ.ה המקצוענ.ית.

המחיר הארגוני והאישי של הנתק הזה הוא גבוה. גבוה מאוד. כל אחד ואחת מאיתנו זקוקים להכוונה, להוקרה, להכרה, לתשומת לב. גם אם אנחנו הכי מקצועיים בעולם.

לפעמים רק אוזן קשבת שנוכל לשתף אותה בדילמות שלנו וזווית הראייה החיצונית יהיו בדיוק הדבר הזה שיביא כל כך הרבה ערך.

לפעמים השאלה "מה את.ה צריכ.ה ממני כמנהל.ת שלך?" יהיה בדיוק הדבר הזה שיגרום לנו את התחושה שאנחנו כל כך זקוקים לה שיש שם מישהו בשבילנו.

מנהלים ומנהלות שיש להם עובדים שהם כל כך סומכים עליהם, שהם כל כך מקצועיים. הפוסט הזה הוא בשבילכם.

כך ניסח זאת בצורה אותנטית וכנה כל כך מנהל ותיק ובכיר בארגון גדול לגבי המנהל שלו:

"היום מלאתי סקר שביעות רצון ארגוני.

אחת השאלות היתה "האם קיבלת יחס לא מכבד מהמנהל שלך?"

עניתי "כן".

המנהל שלי לא קילל או צעק עלי. הוא לא מטריד מינית ותמיד מתבטא באופן מדוד כלפי כל אדם. הוא אפילו אדם נעים וחייכן שקל לחבב.

אז מדוע השבתי שהוא לא מכבד?

יחס לא מכבד אינו רק יחס וולגרי ומשפיל.

המנהל שלי מקדיש לי חצי שעה, פעם בשבועיים. לעמיתיי הוא מקדיש לעיתים שעתיים ביום, מדי יום. הוא תמיד מתחיל את הפגישה שלנו באיחור. הוא לא מתעניין באנשים מהצוות שלי כלל.

אני מומחה בתחומי. רבים מעמיתיי ומנהלים בכירים בארגון מתייעצים איתי. המנהל שלי לא מתייעץ איתי לעולם. הוא לא שואל מה דעתי באף נושא. אני מתייחס לדברים במסגרת פורום המנהלים בראשותו, ובדרך כלל אני מנבא נכון את התפתחויות האירועים בצורה טובה מאוד וברורה, מביא את ניסיוני הרב והמוטיבציה שלי להיות תמיד טוב יותר, יעיל יותר ואפקטיבי. העיניים שלו נהיות מזוגגות במקרה הטוב, במקרה הרע הוא מבקש שאקצר.

המנהל שלי לא פיתח אותי מעל שנה וחצי. הוא לא נתן לי משימה מאתגרת שבה אצטרך ללמוד משהו חדש. המנהל שלי מבקש שאכין מצגת, זמן קצר מדי לפני הדיון. הוא עובר על המצגת שלי 5 דקות לפני, ומתקן ניסוחים במשפטים, כך שהם יסתדרו לו בהגיון. בפעם האחרונה שזה קרה, התבלבלתי בהצגה כי לא הספקתי להטמיע את השינוי שהוא כפה עלי בשניה האחרונה.

המנהל שלי לא שואל איך היה הכנס שהרציתי (!) בו, הוא לא קרא את המאמר שפרסמתי או את הפרק שכתבתי בספר מקצועי חשוב. המנהל שלי לא קורא את סיכום הפעילות החודשי או החצי שנתי של הצוות שלי. כשהציג את עיקרי העשיה שלנו בשנה האחרונה, הוא "שכח" לכלול אפילו נקודה אחת של הצלחה (היו רבות שהיה יכול לבחור). המנהל שלי מגיב באימוג'י כזה קטן

כאשר אני משתף במשהו טוב שהצוות שלי ביצע. העמיתים שלי מקדישים כמה מילים לברך (וכמובן, גם אני נהנה לפרגן להם).

המנהל שלי התעלם כשפניתי וביקשתי שיתקן זימון לקוי לפורום עם ההנהלה הבכירה, אליו לא זומנתי.

המנהל שלי נותן לי משוב שטחי. הוא מקדיש 30 דקות בלבד לשיחת משוב חצי שנתית. הוא לא נותן לי דוגמאות שמהן אוכל ללמוד איך להשתפר. המנהל שלי מביע חוסר שביעות רצון "מהכיוון של הצוות שלי", אבל אינו מגדיר מה מפריע לו, מה היה רוצה שאעשה אחרת וכך משאיר אותי מתוסכל. איך אפשר לסבול את ההרגשה שאינך מגשים את הציפיות ממך, אבל לא לדעת מה מצופה?

כשאני צריך סיוע של מנהל בכיר, במקרים שבהם נדרש קצת יותר משקל סגולי ארגוני, הוא עושה זאת רק לאחר שאני מנדנד שלושה ימים לפחות.

המנהל שלי לא מכבד אותי.

הוא אדיש אלי כאדם, מעניק לי את המינימום המינימלי מבחינת זמן ותשומת לב; הוא לא מתעניין בעבודתי, לא מעריך את המקצועיות שלי ואת ההישגים שלי, שאותם הוא יכול למנף בכיף.

לפעמים אני תוהה לעצמי, האם עדיף מנהל שצועק עלי פעם בכמה זמן? לפחות אדע שהוא מתייחס.

יחס הוא כבוד, לכן חוסר יחס הוא פשוט חוסר כבוד"

הפוסט הזה קורא לכם להיות מודעים לסביבה שלכם, להבין שכל אדם זקוק לתשומת לב וליחס גם אם הוא האדם המקצועי ביותר, החזק ביותר בתחומו. התחילו בהקשבה, בזמן שתקדישו - זה הבסיס למנהיגות ולניהול בעידן הנוכחי שבו אנחנו לרוב מנהלים מומחים.