מה בין ירדן שועה, מנהיגות כריזמטית ובית"ר ירושלים?
שמעתי קטע קטן מפודקאסט שבו מדברים על כך שכשירדן שועה, קפטן בית"ר ירושלים לא נמצא במגרש, בית"ר פשוט לא מנצחת. נוצר דיון האם זה במקרה או שזו ההשפעה של השחקן. גילי ורמוט מדבר על כך שכששועה על המגרש הוא משחק בתחושה שהוא ה"מלך" על המגרש, שכשהוא נמצא על המגרש השחקנים יודעים לאן לרוץ, הם סומכים על יכולת המסירה המופלאה שלו. הוא מסתובב במגרש בתחושה פנימית שהוא הכי טוב, שאין לו תחליף, שתלויים בו. כשהוא דיבר ככה מיד קפץ לי צמד המילים "מנהיגות כריזמטית". ירדן שועה הוא הקפטן, מספיק לראות משחק שבו הוא משחק, אפילו בלי לבדוק את הסטטיסטיקה כדי להבין שהוא המפתח לניצחונות של בית"ר, מי שעוקב אחרי ליגת העל בכדורגל רואה את זה בבירור. בשועה יש את כל המרכיבים של מנהיגות כריזמטית – הנוכחות שלו, לא רק במשחק עצמו אלא גם בתנועות הידיים, בדיבור שלו עם השחקנים, עם השופט, אפילו עם הקהל, כל אלו ועוד מציגים לנו את המנהיג הבלתי מעורער של הקבוצה. תוסיפו לזה ששועה חתם לעוד כמה שנים בבית"ר, ואפילו ההצטרפות של אצילי, שחקן שהייתה עליו סוג של מלחמה, לא הורידה, אולי אפילו העלתה את מעמ...
