מנהיגות בבית בתקופת סגר הקורונה

הסיטואציה הנוכחית, של סגר ובידוד בבית, הכריחה אותנו ההורים לתפוס עמדה מנהיגותית הרבה יותר עוצמתית מזו שנדרשה מאיתנו עד כה. אם מחוץ לבית יש לנו את הפריווילגיה לבחור בעמדה של להיות ה*מונהגים*, בבית, בעת הזאת, אין לאן לברוח...אנחנו המנהיגים, בין אם אנחנו רוצים בכך ובין אם לא.

מי מאיתנו שלא רואה את עצמו מנהיג, אני מציעה לשנות תפיסה ולאמץ את ההבנה הזאת, כי מה בסך הכל היא אומרת- מנהיגות, בחלק מההגדרות, מדברת על היכולת להניע לפעולה, על אף כל קושי. היא מדברת על היכולת להשפיע ועל היכולת ליצור מציאות הרצויה בעיני המנהיג.

אם המילה מנהיגות נשמעת לכם מפוצצת, תתחילו להבין שאתם, כן אתם, כרגע מנהיגים את הבית, אתם ה"קפטן" של הספינה שתקועה במקום.

החדשות הטובות הן שהספינה עקרונית תקועה במקום בטוח, ושאפשר מידי פעם לצאת ולצייד אותה במזון ובציוד הכרחי, כך שעקרונית המצב הכאילו הישרדותי שאנחנו נמצאים בו יכול להיות די חיובי- כי כל עוד אנחנו בבית שומרים על ההנחיות - אנחנו במקום בטוח (בריאותית...לא יודעת לגבי כלכלית...).

החדשות הפחות טובות הן שהמצב הזה הוא סיר לחץ שבכל יום יכול להתפוצץ, לכן עכשו זה בדיוק הזמן לעצור, אחרי שבוע שכולנו פחות או יותר היינו כלואים ולשאול את עצמינו- איזו מציאות היינו רוצים שתהיה בבית בתקופה הזאת? מה סדר היום הנכון? מה עבד לנו טוב השבוע ומה פחות? האם אנחנו רוצים להגביל מסכים? ליצור שגרת לימוד? לעשות משהו ביחד כל יום? האם נכון שיהיו לנו שעות קבועות לארוחות?
בקיצור, מהי המציאות או איזה "חזון" אנחנו רוצים לממש בבית כדי לעבור את הדבר הזה כמה שיותר בטוב ובנעימות?
תראו אני לא חיה על החלל, ברור שיש ריבים, עצבים, חרדות, חוסר סבלנות. אני רק אומרת אל תברחו מהמנהיגות שאתם במילא נמצאים בה כרגע ותשתמשו בה לטובתכם.

מנהיגות היא לא רק לעמוד בראש מדינה, או צבא, זה לא רק לנהל בעבודה או לפקד על חיילים. מנהיגות היא ביום יום שלנו, גם בבית, וכן, היא מאוד מול הילדים שלנו, במיוחד עכשו.