חניכה ב- 360 מעלות

אני עוקבת אחרי Mali Alcobi ורואה את ההתייחסות שלה לרעיון שצעירים חונכים מנהלים ותיקים ומבוגרים בארגון. אני מאמינה ברעיון הזה כל כך ובטוחה שככל שנקדים לממש אותו כך הארגון יהיה חזק יותר.

ברעיון מגולמים ערכים כמו חדשנות, פתיחות, אמון, נתינה, התפתחות. בקיצור כל מה שארגון זקוק לו בשביל לצמוח.

אז מהו תמצית הרעיון?

כמנהלים או כמפקדים כולנו בעצם חונכים, באס ואבוליו מתייחסים לתפקיד הזה של החניכה במרכיב היחס האישי וההתאמה של המנהיג\ה לכל מונהג או מונהגת באופן אישי (חפשו את מודל הטווח המלא והמנהיגות המעצבת, מי שממש רוצה יש לי פודקאסט קצר שהקלטתי ומסביר על המודל).

בחניכה ב-360 מעלות, הכוונה היא הרחבה של הרעיון הזה לכל הכיוונים.

לפי שמיר ועילם (מאמר משנת 2005), מנהיג אותנטי רואה עצמו מנהיג תמיד ולא רק כשהוא ב"תפקיד".

לכן, אני טוענת שאם אנחנו רואים עצמנו כמנהיגים, מובנה בתוכנו תפקיד של חונכים ואז אנחנו חונכים לא רק כשאנחנו בתפקיד ה"חונכ/ת", אלא באופן תמידי, כי אנחנו בהוויה תמידית של חניכה.

חניכה כלפי מטה היא דבר די ברור, אבל מהי חניכה כלפי מעלה ולצדדים?

אני חושבת שאם אני רואה עצמי כמנהיגה וכחונכת אז יש לי אחריות לתת פידבק (בצורה בונה) גם למי שמעליי וגם לעמיתים שלי. אפילו שאולי בא לי רק להתלונן על המנהל/ת או על העמיתים שלי.

זה לא חייב לבוא לידי ביטוי בשיחה רשמית, אבל דבר קטן כמו להגיד למנהל או לעמית בצורה מכובדת פידבק (לשימור או לשיפור) יכול לעשות הבדל גדול. אפילו משהו קטן למשל על האופן שבו הוא או היא דיברו בדיון יכול לתת דחיפה כלפי מעלה.

חניכה ב-360 מעלות דורשת הבנה עצמית של מי אני כחונכ/ת ואיך אני עושה את זה, וכשזה נעשה ברגישות ומתוך אכפתיות אמיתית אני מאמינה שיש לזה אפקט ענקי.

בסיכומו של עניין ההתפתחות המנהיגותית שלנו נובעת בעיקר דרך ההתנסויות, החוויות והמפגשים עם הכפופים לנו. חישבו מה היה קורה אם איפשהו בתודעה שלהם הם היו מאמצים הבנה שיש להם תפקיד בהתפתחות של מי שמעליהם או מצדדם, לאיזה גבהים אפשר להגיע עם זה..