מנהיגות וכתיבה

תובנה שהתבשלה באמסטרדם

כשאנה פרנק כתבה יומן היא פשוט כתבה. במשך השנים שאחרי מותה היא השפיעה על מליוני אנשים. תור של עשרות אנשים ממתין מידי יום כדי להיכנס לחדר מחבואה ומחבוא משפחתה באמסטרדם, מליונים של קוראים ותרגום הספר לכ-75 שפות שונות, כל אלו הביאו אותה לתרום תרומה משמעותית לזכרון השואה, מידי יום. 

שקלטון היה הקפטן של ספינת אנדיורנס, הספינה שהפליגה בשנת 1914 כדי לחצות את אנטרטיקה. ברגעים הקשים ביותר, ההישרדותיים ביותר, על סף אובדן חיים, כאשר אין יותר חשיבות לתכשיט יקר או למזכרת יקרת ערך, ניתנת על ידו חשיבות מיוחדת ליומני המסע ולציוד הצילום. בכך הוא מעביר מסר ברור- אם אנחנו לא נשרוד, לפחות שמורשתנו תשרוד ותסופר. 

סיפור המורשת של מדינה, של ארגון, של אדם, הוא סיפור של מנהיגים שכתבו, שתיעדו, שהכירו בחשיבות הכתיבה והתיעוד, בחשיבות של הרגע הנוכחי שיוצר מורשת חדשה, או שממשיך את המורשת הקיימת.

לעיתים צריך לזכור שגם אם אנשים לא מגיבים לנו במייל, בפייסבוק, בדואר, באינסטוש, זה לא אומר שאנחנו לא משפיעים. 

מנהיגים מתמידים בכתיבה, בדיבור, בלהשמיע את מה שיש להם. אף פעם אין לדעת מה יהיה האפקט ומתי יתרחש.