הילה מזור - The Voice of Leadership

בשנה-שנתיים האחרונות אני מעבירה באופן קבוע הרצאה שקראתי לה "כוכב להתפתחות אישית", זאת הרצאה מאוד אישית ואינטימית שאני מעבירה במסגרת קורסי פיתוח אישי ומודעות עצמית אצלנו בביה"ס לפיקוד ומנהיגות . היא מביאה את הסיפור שלי עם מסר מאוד ברור של חמישה כלים ששומרים על תהליך התפתחות אישית ביום יום, כאשר כל כלי מקבל הדגמה דרך חוויות וסיפורים . תראו..החיים שלי, בתפיסה שלי, אף פעם לא היו דרמטיים במיוחד, לא חוויתי טלטלות בילדות, תודה לאל לא היו שם טראומות כמו גירושים, לא חרמות, לא אובדן או איזו חוויה קשה אחרת. תמיד הרגשתי אהובה, גם בבית וגם עם חברות וחברים וככה יצא שלא חשבתי שיש לי סיפור מעניין שיכול להביא ערך לעולם . עם הזמן הבנתי שמה שמתחולל בתוכי משותף לעוד המון אנשים, ועצם החשיפה עצמה שלי, של הסיפור השקרי שסיפרתי לעצמי, של מי שאני ועם מה ואיך שאני מתמודדת עם זה, זה משהו שיכול לעזור לאחרים בתהליכי הלמידה וההתפתחות שלהם . גליה, קולגה שלי, שצפתה בי באחת מהרצאות ה"כוכב" החליטה עבורי שעצם ההרצאה מעידה על יכולותיי האחרות ללמד אנשים סטוריטליינג. אז חשבה . אני חשבתי שא...

איך מפתחים יכולות מנהיגותיות אצל מנהלים? כמה מכם עוסקים בשאלה הזאת? Well אני עסוקה בה כל היום! מאמרם של DeRue ו-Myers משנת 2014 עשה לי סדר בכמה עניינים שקשורים לשאלה הזאת! המאמר ארוך (מאוד! ובאנגלית..) אבל אני רוצה להתמקד רק בחלק קטן ממנו שעוסק בהתנסויות או בחוויות שמשפיעות על תהליך פיתוח המנהיגות. המאמר מתאר את מודל 70:20:10 שמניח ש-70% מהלמידה מתרחשת תוך כדי תפקיד, 20% באינטראקציות חברתיות או בינאישיות ורק 10% בהכשרות פורמליות. לאור המודל הזה, המאמר מתגלגל לשאלה מאיזה חוויות או התנסויות ניתן ללמוד טוב יותר על המנהיגות שלנו? האם מחוויות מתוכננות או פורמליות שנועדו ללמידה כמו התנסויות בהכשרה או סימולציות מתוכננות, כלומר התנסויות שנמצאות ב-10% של הלמידה הפורמלית? או שהלמידה המשמעותית היא דווקא מחוויות או מהתנסויות אמיתיות מהתפקיד שלא תוכננו כחלק מההכשרה? חוויות שנמצאות באזור של ה-70% של הלמידה. המחקר הראה שגם התנסויות מתוכננות בהכשרות וגם התנסויות שלא מתוכננות לצורך הלמידה היו אפקטיביות ותרמו לפיתוח המנהיגות של המנהלים. אחד היתרונות בהתנסויות מתוכננות ופורמליות ללמידה הוא היכולת של הלומ...

השבוע הייתה לי הזכות לקחת חלק ביום עיון שכלל בין השאר הרצאה של סמנכ"ל בגוגל פרד קופמן ( קישור לכתבה על יום העיון המדהים ומעורר ההשראה הזה). האיש שכולו קסם לימד אותי מושג חדש שנקרא "סמכות מוסרית". הרעיון שלו אומר שהארגון מעניק למנהלים סמכות וככה הם יכולים בעיקרון להניע את העובדים, דרך תגמולים ועונשים. אבל סמכות כזאת היא לא מנהיגות, כי היא לא מביאה למצב שבו העובדים עושים את מה שהם עושים מבפנים. והיא בוודאי לא מביאה למצוינות. כי מצוינות באה מבפנים. בניגוד לסמכות הפורמלית שניתנת למנהלים על ידי הארגון, הוא מכנה את "הסמכות המוסרית" ככזאת המוענקת למנהלים על ידי ה*כפיפים* שלהם. סמכות מוסרית הופכת את המנהל או את המנהלת לראויים להיות מנהיגים בעיני המונהגים שלהם. מהי סמכות מוסרית? התרגום של המונח "מוסרית" אולי לא לגמרי מדויק, אבל הכוונה ב סמכות המוסרית שהיא ניתנת על ידי כך שהמנהלים יוצרים משמעות לעשייה, הם עוסקים בסיבה לכל העשייה, במהות של העשייה, בחזון, בהבנה שהם חלק ממשהו גדול, חלק ממשהו שהוא גדול מהם עצמם. היכולת של המנהיגים לגרום לעצמם ולאחרים להבין שהם חלק ...

האבחנה בין מיקוד שליטה פנימי למיקוד שליטה חיצוני הייתה לי ברורה במשך שנים. זתומרת.. חשבתי שהיא ברורה. מיקוד שליטה חיצוני הוא התייחסות לכל מה שקורה לי כאילו הוא לא בשליטתי וקורה בגלל משהו או מישהו חיצוני. מיקוד שליטה פנימי הוא גישה שלוקחת אחריות על מה שנעשה לי ומניחה שהתוצאות שלי בחיים הן בשליטתי. יופי. אז נגיד שהיה דיון שכפופה אליי הכינה והוא לא היה טוב וזה ביאס אותי. אז אמרתי לעצמי.. אני.. עם כל המודעות הגבוהה שלי לא יכולה להאשים אותה ולהיות במיקוד שליטה חיצוני. אז מה עשיתי? האשמתי את עצמי, כי אני במיקוד שליטה פנימי. רק שלא הבנתי שלהאשים את עצמי זה בדיוק כמו להאשים מישהו אחר, זה מיקוד שליטה חיצוני. השבוע העברתי סדנה שבמסגרתה דיברנו על הנושא וסיפרתי את הסיפור הזה, אז אחד המשתתפים, בדיוק בשלב הזה, שאל אותי "אז מה זה מיקוד שליטה פנימי??" ברמה השטחית זה נגיד להכין אותה יותר לדיון, לעשות בקרות, לשוחח איתה וכו'..אולי לפעם הבאה זה יעזור (ואולי לא). ברמה העמוקה זה להבין למה בתוכי הסיטואציה הזאת ממש מציקה או מפריעה לי (בהנחה והיא באמת מפריעה לי). מתחת לפני השטח אני יכולה למשל לה...

פוסט לאנשים שבאמת רוצים להתקדם בחיים האימרה הזאת "כשיש ספק אין ספק" היא אימרה שנחשפתי אליה בצבא. בגדול המשמעות שלה היא להחמיר, ללכת לחומרה. למשל אם אני לא בטוחה לגבי משך הזמן שבו נחשפתי לחולה קורונה מאומת ולא בטוח שהיינו שנינו עם מסיכות- אז יש ספק, ואם יש ספק- אין ספק! נכנסים לבידוד ולא לוקחים סיכונים, פועלים לחומרה וככה בטוח מצליחים לשמור על הבריאות, נכון? החיים הובילו אותי למקום פנימי שבו כמעט תמיד יצוץ אצלי ספק לגבי היכולות שלי לעשות משהו, כמעט תמיד יבצבץ ספק לגבי האם זה המקום שלי, האם זה משהו שאני יכולה לעשות, מספיק טובה בו וכו'. אז החלטתי לאמץ את המשפט הזה שאם "יש ספק אין ספק" כי הוא הגיוני ועובד נגיד בצבא ובהקשרים של בטיחות או ביטחון, אז למה לא לאמץ אותו גם במקומות אחרים? במקומות אחרים בחיים הוא תופס כיוון קצת שונה, משמעות כזאת שאומרת שבמקום להאמין לספק, במקום ללכת עם זה שיש ספק ולכן נגיד להימנע מהפעולה שלגביה יש לי ספק, אני מחליטה לחסל את הספק- כי אם יש ספק- אין ספק! כבר אמרנו שזו הדרך הבטוחה ביותר להצליח, כי בעיקרון יש בה הכי פחות סיכונים, כבר הדגמנו את ...

  הרעיון של מחשבה מייצרת מציאות לעיתים נתפס כרעיון רוחני שלעיתים מייצר התנגדות וחוסר הסכמה מכיוון שהוא מנותק מהיגיון- איך מחשבה (בניגוד לעשייה) יכולה להשפיע על המציאות ולשנות אותה?? ניסוי מדהים שערך חוקר המוח פסקואל ליאונה מתואר בספר "המוח הגמיש" של נורמן דוידג' כך: פסקואל ליאונה חילק קבוצת אנשים שלא למדו מימיהם לנגן בפסנתר לשתי קבוצות ולימד אותם רצף של צלילים. בקבוצה אחת, קבוצת "האימון המחשבתי", הנבדקים ישבו מול מקלדת של פסנתר לשעתיים ביום במשך חמישה ימים ו*דמיינו* שהם מנגנים את רצף הצלילים ושומעים את המנגינה. בקבוצה השנייה, קבוצת "האימון הפיזי", הנבדקים ניגנו ממש את רצף הצלילים למשך שעתיים ביום במשך חמישה ימים. בשתי הקבוצות מופה מוחם של הנבדקים לפני הניסוי, במהלכו ולאחריו ולאחר חמישה ימים נתבקשו שתי הקבוצות לנגן את רצף הצלילים ומחשב מדד את דיוק הביצוע שלהם. האם נמצאו הבדלים בין הקבוצות? נמצא שמוחם של הנבדקים בשתי הקבוצות השתנה בדיוק באותה המידה! מוחם של נבדקי שתי הקבוצות עבר שינויים פיזיים במערכת המוטורית באותה מידה! אפילו שקבוצת האימון המחשבתי רק דמ...

"אינני גאה בזה, כי הפרתי את החוקים,  אבל אני גאה בזה... כמנהיג"'  ז'וזה מוריניו, המיוחד, חוקי המשחק אם אתם מתעניינים בספורט ו/או במנהיגות, הסדרה הזאת בנטפליקס - "חוקי המשחק" היא בדיוק בשבילכם.  הסדרה מציגה מספר מאמנים, מהמצליחים בעולם ועורכת איתם שיחה על מה הביא אותם להצלחה, מהם הערכים המובילים שלהם ומנתחת איתם כיצד בחרו לפעול. פרק שלישי - ז'וזה מוריניו, מאמן כדורגל  באחד הקטעים מוריניו מספר שנענש על כמה "ברכות" שזרק במשחק ונאסר עליו לשהות בחדר ההלבשה ועל ספסל קבוצתו במשחק חשוב מאוד - רבע גמר ליגת האלופות נגד באיירן מינכן. הוא מתאר איך התגנב לחדר ההלבשה בבוקר המשחק ונשאר שם עד לשעת המשחק. כשנציגי אופ"א ניסו לחפשו, התחבא בתוך סל כביסה שאף ננעל על ידי אחד העובדים כדי שהנציגים לא יעלו בדעתם שמוריניו נמצא שם. מעבר לקלסטרופוביה שהמצב הזה יצר אצל מוריניו, הוא אומר שאיננו גאה בעצמו על שהפר את ההנחיות, אבל הוא גאה בעצמו על היותו מנהיג בעצם קבלת ההחלטה, על שהפגין משפחתיות עם הקבוצה בעצם ההחלטה להפר את העונש, על האחווה ועל הבחירה להיות עם השחקנים של...

את המודל הזה של מנהיגות שבטית הכרתי בזכות Chen Israeli כשעבדנו על פיתוח של מוצרי ידע בתחום המנהיגות. נחשפנו למודל הזה כשהעמקנו בספר של פיל ג'קסון "11 אליפויות", כי הוא השתמש במודל הזה בשיטת האימון שלו בקבוצת הכדורסל שיקגו בולס האגדית. המנהיגות השבטית היא תיאוריית ייעוץ ארגוני שפותחה על ידי דייב לוגאן, ג'ון קינג והיילי פישר רייט, חברי סגל בכירים בתכנית המנהיגות בביה"ס למנהל עסקים של אוניברסיטת דרום קליפורניה. על פי המודל כולנו בעצם חיים בשבטים, כלומר בקבוצות שבמסגרתן מתקיימות פעילויות חברתיות או עבודות למיניהן. המבחן לזיהוי מהו השבט שלך יכול להיות מבחן ה"שלום" - אם מישהו עוצר להגיד לך "שלום" ונשאר לשוחח כשהוא פוגש אותך ברחוב, אתם ככל הנראה חברים באותו השבט. המודל הזה מעניין כי יש לו השלכות התנהגותיות על המנהלים בהתאם לשלב שבו השבט נמצא. לפי המודל יש חמש רמות של התנהגות שבטית: שלב ראשון: "החיים בזבל" בשלב הזה ישנו אוסף של אנשים שלרוב פרשו משבטים אחרים. דוגמאות לשבטים ברמה אחת הן כנופיות רחוב וקבוצות בבתי הכלא. האנשים בשלב הזה מאופייני...

לפני כמה שנים שמתי לב שאני שותה מלא קפה ביום וגם אוכלת כל יום איזה שוקולד או משהו מתוק כזה ואיכשהו קיבלתי החלטה לשים לעצמי קצת גבולות עם זה. התחלתי קודם בלספור כמה כוסות קפה אני שותה ביום וזה הגיע למשהו כמו 6-7 כוסות, אז ירדתי ל-4 ויכולתי להישאר שם וזה היה בסדר, אבל הורדתי עוד אחד ל-3 ביום. איך נזכרתי בסיפור הזה פתאום? אין פה איזו פואנטה סביב הקפה, מצידי תשתו כמה קפה שמתאים לכם... נזכרתי בזה כי מתן Matan Kraushar שלח לי את התמונה הזאת, ששנינו לא יודעים מה המקור שלה ואז חשבתי על הרגע הזה שירדתי מ-4 ל-3 כוסות קפה ביום. זה לא כזה משמעותי באותו יום, אבל נגיד בשנה זה 365 פחות כוסות קפה שנכנסות אליי לגוף וזה כבר יותר משמעותי. או נניח אם אני אוכלת 4 קוביות שוקולד ביום ורוצה להתחיל בשינוי, אני יכולה להחליט להוריד קוביה אחת ביום.. אחת! ובשנה הורדתי 365 קוביות שוקולד! שינויים גדולים מתחילים בצעדים קטנים, אפילו ממש קטנים וכשמתמידים בהם האפקט יכול להיות ענק! שנה חדשה וזה, ועם כל הבלאגן סביבנו אני עדיין חושבת שזה הזמן להתמקד בשינוי או בשיפור באורח חיינו, במה שבשליטתינו.  מה השינוי הקטן הזה שבא ...

אני אחרי שבוע חופש שאמנם היה אינטנסיבי עם המשפחה אבל איפשר לי גם לצלול עמוק אל עצמי ולבדוק קצת מה קורה שם. תוסיפו לזה שקראתי השבוע ספר של דיפאק צ'ופרה (כוחם של צירופי מקרים), כן ההוא מהמדיטציות בוואטספ של 21 יום לשפע וכל זה..  פלוס נכנסנו לחודש אלול, שלצד פוסטים של חדשות רעות יש ניצוצות של פוסטים עם משמעות הסליחות ושאר התכנים הקשורים להתבוננות עצמית בחודש הזה.. והנה ככה לצד ים, בריכה, קומזיץ ושאר הנאות שלא כוללות חו"ל, הגעתי לשבוע רוחני במיוחד. מה למדתי בשבוע רוחני כזה? התובנה שאיפיינה את השבוע הזה קשורה להבנה שכולנו מחוברים. אוקיי אני לא מחדשת לכם נכון? דיברנו על זה בקורונה ובעוד מלא הזדמנויות, אבל השבוע הבנתי את זה באיזה עומק אחר. הבנתי שכשמישהו מולי מעצבן אותי, מבאס אותי, מעורר בי גועל, עצבים.. כל הרגשות הג'יפה האלה, כן? מה שאני צריכה לעשות זה פשוט להיזכר בזה שהדבר המעצבן הזה באדם שמולי, זה קיים גם בי במובן מסוים, אחרת לא הייתי רואה את זה בו! תראו, זאת מהפכה, באמת, זה רעיון שאם כולנו איכשהו נבין אותו, זה לא רק שנתעצבן פחות, אלא שבאמת יהיו פה חיים הרבה יותר נהדרים, אפילו...

השבוע הקשבתי להרצאה של זיו מנדל, מנכ"ל ג'ון ברייס על נטוורקינג (זאת ההרצאה ). שתי תובנות מעניינות שלקחתי מההרצאה:  1. הוא מדבר על נטוורקינג ככלי שמאפשר לממש את האחריות שלנו כמנהלים.  למה?  כיוון שכשאנחנו מקבלים משימה או פרויקט, אנחנו מקבלים איתה אחריות, אבל לא את כל הסמכות ולכן אנחנו נדרשים להניע אחרים, שבכלל אינם כפופים לנו, על מנת להצליח במשימות שלנו. הנטוורקינג הוא כלי מרכזי שמאפשר לנו להצליח בזה. 2. התובנה השנייה המעניינת היא שהנטוורקינג היא עבודה חשובה ולא דחופה והיא בגדר תשתית לעבודה משותפת אפשרית בעתיד.  זאת תובנה סופר משמעותית כי היא בעצם מדגישה כמה חשוב ליצור חיבורים עם קולגות ואנשים בכלל כדי ליצור תשתית כמה שיותר רחבה שתהיה פוטנציאל לקידום אינטרסים עתידיים.  נטוורקינג לא מתעסק באיזו טובה מיידית שאני רוצה לבקש ממישהו אחר, לכן היא מחייבת אותנו להיות קודם כל קשובים ומתעניינים במי שעומד מולינו, להיות כאלה שמחפשים דווקא איך לעזור לאחרים.  הדבר המהותי בנטוורקינג הוא קודם כל מה אני מעניקה ונותנת, ולא מה אני מקבלת! המחויבות בנטוורקינג נוצרת כאשר אני פשוט ...

את ענבל צח פגשתי לראשונה בערך בגיל 23, אנחנו מדברים פה על לפני 18 שנים!! היא הייתה ועודנה כוכבית בשבילי, כי הכינוי שלה כשהכרתי אותה באופן וירטואלי כלל כוכביות. זאת תקופה שבה גיליתי מחדש את חיי גיל ההתבגרות שלי. מכיוון שבצעירותי הייתי שחיינית והשקעתי את כל כוחי וילדותי בבריכה לא חוויתי חוויות כמו פסטיבל ערד, מוזיקת רוק ישראלית ושאר היופי החבוי בעולם הזה. זה הגיע הרבה יותר מאוחר רק בטיול הגדול בניו זילנד ואוסטרליה, שם לראשונה התאהבתי בפורטיסחרוף ובמיוחד בברי שהמוזיקה שלו פשוט הקסימה אותי. כשחזרתי לארץ חיפשתי הופעה וכך הכרתי את "הפורום של ברי סחרוף", שם הכרתי את כוכבית.  היינו חבורה של 20-30 ילדים.. כן גיל 15-24 זה ילדים, שכל מה שחיבר בנינו היה אהבתינו לברי ולמוזיקה שלו. בלי להבין יותר מידי במנהיגות, פעלנו לפי גישת המורכבות במנהיגות שבה אין מנהיג או מנהיגה אחת, אלא המנהיגות מתפזרת בקבוצה ומתקיימת דרך הקשרים הבינאישיים בנינו. ביחד ארגנו מערך הסעות להופעות, מפגשים שלחלקם ברי בעצמו הגיע, ניתוחי שירים, שיחות עומק על מוזיקה, ואפילו הופעות פורום שכללו מערך שלם של תיאום מקום, רשימת שיר...