עוגן מנהיגותי
הדרך של מנהיגים היא לא תמיד ברורה, הרי אם היא הייתה כל כך ברורה לא היינו זקוקים למנהיגים, כי היינו יודעים את הדרך בעצמינו ולא היינו זקוקים למנהיג או למנהיגה שיכוונו אותנו.
אז איך מנהיגים יודעים לאיזה כיוון ללכת, איך הם יודעים איזו חומה עליהם לפרוץ? ואיך לקבל את ההחלטה הבאה? יש כל כך הרבה אפשרויות...
שני עוגנים למנהיג.ה
עוגן אחד, עוגן חיצוני, יכול להיות יועצ.ת, חבר.ה, עמיתים ואפילו הכפיפים שעמם המנהיגים לעיתים מתייעצים ויכולים לתת להם את הפרספקטיבה או את הזוית שתעזור להם לקבל את ההחלטה ולהתוות את הדרך.
העוגן השני הוא העוגן הפנימי - סט הערכים, העקרונות המובילים, התפיסה האישית או הניהולית, האינטואיציה, תחושת הבטן ובעצם כל מה שעולה מבפנים.
יש מנהיגים שהעוגן החזק שלהם הוא החיצוני והנטייה שלהם תהיה להישען על הסביבה שמקיפה אותם, אחרים יעדיפו להיות יותר קשורים למה שעולה להם מבפנים ולהיות מחוברים חזק לעוגן הפנימי.
אני לא אומרת לכם מה עדיף, רק מניחה לפניכם את הרעיון של העוגנים ומציעה לאזן ביניהם ולזכור שהצורך להאחז באחד מהעוגנים לא אומר שמבטלים את האחר
תגובות
הוסף רשומת תגובה