מינוף מריבות בין אחים לפיתוח מנהיגות

 

תקופת הקורונה מאלצת אותנו להגדיל את האינטראקציה המשפחתית, מה שעלול להגדיל את המריבות בין הילדים בבית. אפשרות אחת היא למרוט שיערות, לצרוח על הילדים ולהתלונן על המצב, ואפשר גם למנף את הזמן הזה ולנצל את ההזדמנות כדי לפתח את הילדים שלנו למנהיגות.

אז שאלתי את ד"ר רותם בן חור, ד"ר למדעי המוח והקוגניציה - מה אפשר לעשות והיא נתנה לנו ארבעה עקרונות שחשוב להכיר בהתמודדות עם מריבות

העיקרון הראשון הוא מעבר מהורה אוטומטי להורה בוחר. על פי דניאל כהנמן, לכל אחד מאיתנו יש שתי מערכות חשיבה נפרדות במוח. הראשונה SESTYM 1 גורמת לנו להתנהג באופן אוטומטי ועקבי לנוכח אותם אירועים ומצבים. לדוגמה בכל פעם שהורה שומע ילד בוכה הוא ניגש מהר לעזור לו- למרות שלפעמים הילד מסוגל להתמודד לבד. הבעיה טמונה בכך שההורה לא בוחר את ההתנהגות שלו, היא אוטומטית.

המערכת השנייה SYSTEM2 היא מערכת שקולה, רציונלית, איטית ולרוב מודעת שמאפשרת לנו לעשות בקרה במקרים בהם אנחנו פועלים בצורה אוטומטית. אם נחזור לדוגמה הקודמת, רק בעזרת SYSTEM 2 יכול ההורה לבחור לפעמים שלא לגשת מיד לילד הבוכה.

האתגר הגדול ביותר הוא לזהות מתי אנחנו פועלים מתוך האוטומט ולבחור לעצור אותו ולהפעיל את סיסטם 2 כשאנחנו רוצים בה. אז איך עושים את זה?

אחת הדרכים להפסיק את האוטומט ולעבור למצב חשיבתי של הורה בוחר היא עצירה. כאשר מתחילה המריבה בבית עצרו את עצמכם. אל תפעלו מיד לפי האוטומט שלכם. עיצרו! בדקו עם עצמכם מה הייתם עושים באוטומט. תשאלו את עצמכם האם הפעם זה יעזור ובמידה ולא - השתדלו שלא לפעול בכלל. עצרו ונשמו עמוק. לאחר העצירה, לאט לאט  SYSTEM2 תתחיל לפעול, המחשבה תתבהר ותצליחו לבחור דרך פעולה יעילה ומתאימה יותר.

העיקרון השני הוא - תנו אמון בילדים. הם יודעים להתמודד!! מריבות בין אחים הן דרך תקשורת תקינה ואפילו הכרחית להתפתחות שלהם, גם כשזה מעצבן אותנו ההורים. לכן אסור לנו ההורים "לחסוך" מהילדים את המריבה. התערבות ההורים לרוב נעשית בצורה של בוררות והטפת מוסר. התערבות מסוג כזה רק "מוסיפה שמן למדורה", מקטלגת את "החזק", יוצרת קואליציות של הורה ואח נגד האח השני, ומחלישה את החלש. העיקרון הזה בעצם אומר להורים - "אל תתערבו", תנו לילדים למצוא פתרון בעצמם. מציאת הפתרון תעזור להם ללמוד מה הגבולות שלהם, לעמוד על שלהם, להכיר את הכוחות הטמונים בהם וליצור מערכת יחסים טובה. אם הילדים נגשים אליכם כדי לספר מה האח או האחות עשו להם תוכלו לענות להם משהו כמו: "אני סומכת עליכם שתסתדרו ביניכם", או "מה לדעתך אתה עוד יכול לעשות?"

העיקרון השלישי הוא חיבור לחזון וערכים. אנחנו מרבים להתערב לילדים במהלך מריבה ולומר להם מה אנחנו לא מסכימים שהם יעשו: "אסור להרביץ", "למה אתה מקלל", "תפסיקו כבר לריב" וכאלה. החשיבה שלנו, ובמיוחד החשיבה הקונקרטית של הילדים, לא יודעת לתפוס "לא". היא לא מבינה איך להפסיק התנהגות, היא צריכה להחליף התנהגות אחת באחרת ולכן חשוב מאוד שההורה יראה לנגד עיניו מה הוא כן רוצה עבור הילדים שלו ועבור מערכות היחסים בבית. כאשר יש לנו ההורים את החיבור לחזון בבית: כלומר, מה אנחנו כן  רוצים, קל לנו יותר להיות הורים בוחרים והמסר עובר לילדים בצורה ברורה ומקדמת. לדוגמה: במקום להגיד "תפסיקו לקלל" נסו לומר: "אצלנו בבית אני מבקשת שנדבר בכבוד אחד לשני". אם כך העיקרון השלישי שולח אתכם ההורים לשבת עם עצמכם ועם בן או בת הזוג שלכם כדי לבחור מהם הערכים שחשוב לכם להנחיל לילדים בבית.

העיקרון הרביעי הוא מיקוד שליטה פנימי. במידה והמריבה נמשכת והילדים נגשים אליכם לעזרה, זה הזמן להפוך להורה מעצים ולתרגל עם הילדים מיקוד שליטה פנימי. מיקוד שליטה הוא מונח מעולם הפסיכולוגיה שמתאר כיצד אדם תופס את חוויות החיים שלו. אנשים במיקוד שליטה חיצוני מאמינים שהמציאות שלהם נראית כפי שהיא נראית בגלל מישהו או משהו אחר. הם מפנים אצבע מאשימה החוצה. הם בעצם מסירים אחריות וככה  משמרים מציאות קיימת ואף מחריפים אותה. לעומתם אנשים במיקוד שליטה פנימי מאמינים כי בידיים שלהם להפוך את המציאות למה שהם רוצים שהיא תהיה וכשמשהו לא מתנהל כפי שהם רוצים, הם לוקחים אחריות ומחפשים דרכים לשפר אותה. אנשים כאלו הופכים להיות המנהיגים של החיים שלהם ושל החברה. מריבות הן סיטואציה מופלאה לחנך ילדים ללקיחת אחריות ולמיקוד שליטה פנימי.

אז בואו נסכם את העקרונות תחת דוגמה אחת:

שני ילדים רבים מה לראות בטלוויזיה. צועקים, חוטפים את השלט אחד לשני, מסתירים אחד לשני, מקללים, מרביצים. מה עושים??

ראשית עוצרים ונושמים. בודקים מה אנחנו מרגישים, מה בדרך כלל היינו עושים ומה נכון לעשות במקרה הספציפי הזה.  שנית, סומכים על הילדים, לא מתערבים ומאפשרים לילדים למצוא פתרון. רק אם הם לא מוציאים פתרון או במידה ואתם מזהים שהאוטומט שלכם כבר ממש רוצה לפעול, במקום לרוץ ולפעול באוטומט תזכירו לעצמכם מהם הערכים שחשובים לכם כהורים להעביר לילדים ומהו החזון המשפחתי שלכם. התקרבו אליהם ועצרו את המריבה בכך שאתם אומרים לכולם יחד מה כן לעשות. במקרה של הדוגמה אפשר לומר משהו כמו: אנחנו מכבדים אחד את השני, מדברים יפה אחד לשני ולכולנו יש זכות לראות טלוויזיה בבית. אני רוצה לשמוע איזה פתרון אתם מציעים, אני סומכת עליכם שתוכלו למצוא פתרון ביחד. מה אתם מציעים?

במידה והילדים מבקשים את עזרתכם או שהמריבה מחריפה ומסוכנת תושיבו אותם לשיחה:

א.      הקשיבו לכל ילד בתורו.

ב.      שאלו כל אחד מה האחריות שלו במה שקרה?

ג.       ועזרו לכל אחד מהם להבין ולהגיד מה הם מרגישים ומה הם רוצה האחד מהשני.

זיכרו - מכיוון שSYSTEM1 היא מערכת השרדותית, בלתי מודעת ומהירה מאוד, היא עשויה לפעול מהר, להשאיר אתכם בהרגלים שלכם, ולהקשות עליכם לבחור פעולה אחרת. במקרה כזה וותרו על הלקאה עצמית!  כשזה לא עובד לכם, זה רק אומר שאתם אנושיים.

בנוסף, חשוב להכיר ש SYSTEM2 מאוד מתקשה לעבוד כשאנחנו עייפים, רעבים, דואגים או לא מרגישים טוב פיזית, אז מותר לנו לפעמים לא להצליח!  גם זה מסר חשוב לילדים. במקרים כאלה אפשר לאסוף את הילדים בזמן אחר, אפילו ביום אחר כשכולם נרגעו ולדבר על המריבה בדיעבד.

אז שיהיה לכולנו בהצלחה ומי ייתן ונצמיח מנהיגים חדשים בבית!

מוזמנים להיכנס גם לגרסת האודיו