תהליכי סיום תפקיד
בתוך עולם הניהול (וכיוצא מכך בתוך עולם המנהיגות) מתרחשים באופן תדיר חילופי תפקידים. הנושא הזה של סיום תפקיד, סגירת התפקיד, העברת המקל למחליף או למחליפה הוא תהליך מנהיגותי. אגב בדיוק כמו כניסה לתפקיד.
כשנכנסים למוד של סיום תפקיד אפשר לבחור לפעול בכמה אופנים.
בקצה אחד אפשר לזרוק לגמרי, לחפף, להשאיר את המטלות הפתוחות למי שבא אחריי, לצאת מוקדם, להגיע מאוחר, להשאיר מיילים בתיבה ללא מענה.. בקיצור הבנתם.
בקצה השני אפשר לדחוף את כולם לקצה, להילחץ ולהלחיץ כדי לסיים לסגור כמה שיותר קצוות פתוחים ולהתניע גם מה שעוד לא הותנע כדי להשאיר התחלה של פרויקט ומתווה למי שבא אחריי (ושאולי זה לא יהיה רלוונטי עבורו..).
בימים האחרונים, לאור המעבר מהצבא לאזרחות אני עסוקה בשאלת הייחודיות שלי, מה אני מביאה שהוא ייחודי, במה אני שונה מיועצים אחרים, ממנחים, ממפתחי הדרכה וממפתחי מנהיגות אחרים. כי יש המון מכל אלו.
אני מתחילה להבין (גם בזכותכם) שהייחודיות שלי היא באיזון או בשילוב של קצוות:
רגש לצד רציונל
מדע לצד רוחניות
תפיסה ואסטרטגיה לצד פרקטיקה ויישום
אקדמיה ותיאוריה לצד עבודה בשטח
מקצועיות ללא פשרות אבל גם קלילות וזרימה
ואני מנסה בכל כוחי לאמץ איזון כזה גם בין הרצון לסגור כל נושא פתוח עבור מחליפתי ועבור הארגון לבין היכולת לשחרר, להניח, להרפות.
הקצוות מושכים אותי ואני נעה ביניהם באי נוחות..
בתמונה מושכת רגעים אחרונים בבית השני שלי
תגובות
הוסף רשומת תגובה